אולי אני.

אולי אני הילד
שהרגיש אהבה פעם אחת 
ומאז כלום לא מספיק.

הילד שהתבגר מהר מדי,
שנקטף מוקדם מדי,
שהיום בן 18
ולא מאמין שהגיע עד לכאן.

לא מאמין שהזמן טס,
לא מאמין שחווה כל כך הרבה 
ואם זאת, כל כך קצת מהחיים עצמם.

הילד שבנה והרס,
הצליח ונכשל,
עשה וניסה 
ושוב נפל.

הילד שכבר לא ילד,
אבל רק רוצה
להרגיש שוב את היד של אמא על הלחי,
שאבא ירים אותו על הכתפיים,
ושלרגע אחד
הוא יהיה הכי גבוה בעולם.

הילד שרק רוצה אהבה.
שרוצה להיות ילד 
כי אף פעם לא באמת היה.

הילד השקט, המוזר,
שקורא יותר משהוא מדבר,
שלא מוצא עניין באנשים 
כי המילים בספרים מדברות אליו יותר.

הילד שבונה לגו
ומרגיש כמו גיבור,
אבל כבר בגיל שש
חושב מה יש אחרי המוות.

הילד שאיבד את אלוהים,
שאיבד את האמונה,
לפני שהספיק להבין מה היא בכלל.

הילד שהרגיש אהבה 
והרס אותה.

הילד שהתבגר מוקדם מדי
בלי להבין למה.

והיום
הוא עדיין ילד 
אבל מרגיש זקן מדי.

הילד שנכשל,
שמנסה,
שעושה טעויות 
ולא מפסיק.

הילד שלא מוותר על החלומות,
אבל רודף אחרי עצמו
כמו כלב אחרי הזנב שלו.

הילד שרוצה להיות גבר,
להיות אדם טוב,
כזה שמסתכלים עליו ואומרים:
“ככה אני רוצה להיות כשאהיה גדול”.

הילד שחלם להיות גיבור על 
רק כדי להיות קצת יותר מעצמו.

אותו ילד
שעדיין כלוא
בתוך המחשבות של עצמו.