הקמפינג המסובך בעולם

אני וחבר שלי חנן הילכנו ביער בשביל סלול, זה היה יער ישראלי כמובן, כך שהעצים היו רחוקים מספיק מכדי לקרוא לו סבוך, הציפורים מצייצות להנאתן והרוח נושבת לה ברכות על פני. ואוו, איך שאני אוהב את האוויר הצלול והנקי שיש בטבע בניגוד לאוויר הלח והעומד שנמצא בערי מישור החוף.
"כבר שקיעה, ואנחנו צריכים להקים את המחנה שלנו" אמר לי חנן בזמן שהלכנו.

"אז איפה נקים אותו?" שאלתי

"שם" אמר חנן והצביע מתחת לעץ עבה יחסית, וצמרת העץ בהחלט הייתה סבוכה.

"לא"

"מה לא?"

"אני לא רוצה להקים את המחנה מתחת לעץ" חנן הביט בי כאילו השתגעתי.

"ומה העץ עשה לך רע?" שאל חנן במעט עוקצנות.

"לא, לא!" אמרתי כדי להסביר לו את כוונתי "זה לא שהעץ עשה לי משהו רע, זה פשוט שאם נקים את האוהל מתחת לעץ אז מה הפואנטה של האוהל אם העץ כבר עושה צל?", לדעתי זאת טענה ממש הגיונית, זה כמו מה הפואנטה של לנגן אם אפשר כבר להשמיע מוזיקה ברמקול, אבל נראה שזה לא שכנע חנן.

הוא נשם עמוק "טוב, אם זה מה שאתה רוצה אין לי בעיה" והתחיל ללכת בגרירת רגליים למקום מתחת לשמי התכלת.

"באיזה גובה האוהל?" שאלתי ברגע שחנן ששלף את האוהל מהשק שהכניס אותו אליו קודם.

"אממ, אני מנחש שאחד וחצי מטר, למה אתה שואל?" הוא ענה

נאנחתי בהקלה "מזל, חשבתי שאולי בטעות הבאת את אחת האוהלים הבומבסטים שיש לך בבית והבאת אוהל מעל 10 מטר"

"למה שאני אביא אוהל בגובה 10 מטר?! זה קמפינג של יום!" הוא צעק, לא מבין מאיפה צצתי.

"מה? זה שאלה הגיונית לא?