האיש שאסף שעונים

יוסף אסף שעונים שבורים. לא לתקן אותם — רק לשמור.

הם תלו בכל קיר של הדירה הקטנה שלו ברחוב הרצל, עצורים כולם בשעות שונות. שתיים וחצי. חמש ורבע. שבע בדיוק. הוא אמר פעם לשכנה שלו, הגברת לוי, שכל שעון עצר ברגע שמישהו החליט לשנות חיים.

"מאיפה אתה יודע?" שאלה.

"אני לא יודע," ענה. "אבל כך אני מעדיף לחשוב."

הגברת לוי הסתכלה על השעון שלה — דיגיטלי, רץ בדיוק — ולרגע רצתה גם היא שייעצר.