אכפת לך בכלל

יש שקרים שמכאיבים יותר מהאמת,

ויש אמת שאף אחד לא רוצה לקבל.

או שאולי אתה פשוט בוחר לא להאמין,

כי יותר קל לקרוא לי שקרנית מאשר להבין.

כמו שתמיד בחרת שאהיה

הזונה הקטנה שצריך להגן עליה,

בקושי "בחורה" שאפשר להקטין,

אחת שקל כל כך לבטל ולהאמין.

הרי אפילו שורשיי אמרו את זה עליי,

המקור שהיה פעם מולדת חיי.

הרחם ש״שמר עליי״, שהיה לי מחסה,

אפילו הוא טוען שאני מופקרת וחסרת כיסוי ומסווה.

ואולי אם רק תשכיח את העיוותים,

תסלח לי על השקרים, על התעתועים,

ותבין שהאשליות היו רק הסוואה,

לזעקה חזקה שלא ידעה לבקש הקשבה.

רק בסוף, כשהמסכות ייפלו בזו אחר זו,

אולי אז תשמע את מה שכוסה והוסתר בנוף.

שהפחד הזה לא היה סתם פנטזיה,

ושהילדה ההיא לא המציאה את המציאות שלה.

ומי שמחבק אותך וקורא לך אחי

אולי פעם חצה גבול שנשאר בתוכי.

לא לקח בכוח, רק ידע ילדה קטנה,

וכמובן שהילדה הזאת עשתה לה מהומה

ושוב יום הולדתו של אותו בחור חמדן,

ועדיין הילדה הזאת צועקת שתשמע

עדיין שקרנית, עדיין מופקרת,

עדיין לא אמינה, עדיין מסולפת.

עדיין מוכיחה שהיא רק מוליכה שולל,

ואתה עומד שם ולא שואל בכלל.

לא אכפת לך,

לא אכפת לך בכלל.