במקום כל כך רחוק

במקום כל כך רחוק, בלי משפחה וחברים,
איך אפשר להמשיך עם החיים?

כל נפילה קשה יותר מהאחרת,
ועדיין צריך להמשיך בכל הדרך.

כל הזדמנות פה נראית זהב,
אפילו שבסוף — סתם חבל על הזמן.
כל אחד מבטיח ואומר עוד ועוד,
אך הכול שטויות במיץ עגבניות.

קשרים מבוססים על כסף ולא על חברות אמיתית,
כי כיום זה מה שיש — ועם זה אי אפשר להחמיץ.

שקרים, תאווה ובצע,
רק כדי לשרוד ולא להיות נוכח לרגע.

בראש הבית נראה כמו חלום,
אבל הלב מפנים שזהו — זה לא יקרה עוד.

חלומות בהקיץ על הטוב שהיה,
ועכשיו רק השקט נשאר. פה דממה.

בכי, פחד ורק כאב —
זה מה שנשאר פה יותר ויותר.

ימים, שבועות, חודשים ושנים כבר עוברים,
וכבר תכף הגענו לחמש שנים.

עוד חושך, עוד באסה ומרמרה קשה,
כי הבדידות פה אוכלת,
ולחיים אין טעם —
אז את אומרת כבר: למה?

תוכים חמודים שעשו טוב על הלב
נעלמו גם הם,
והלב מתכחש ומסרב
לתת לרגש ללכת.

בכי ועוד כאב —
זה כבר מה שנשאר.

כי הלב כבר זועק:

למה?