לקום מחדש
היא התעוררה...
פרק 3 לעשות סדר בבלאגן
הסתכלתי על השעון ,לפי התעודת זהות הילדים אמורים ללכת לבתי ספר וגנים עכשיו.
עשיתי מקלחת זריזה להעביר את הסירחון שדבק בי ,התארגנתי בזריזות ולבשתי משהו נוח ,יש לאישה הזאת עבודה בכלל?
יצאתי מהחדר לכיוון המטבח וקיבלתי מבטים תמהים וקצת מפוחדים שבוהים בי בעניין.
"הכל בסדר?" שאל דרור בפליאה.
"הכל טוב, רק באתי לעזור לכם להתארגן" חייכתי .
"אמא נראית שונה" לחשה גילי בת ה10.
"ששש...אל תעצבני אותה עכשיו" לחש לה אנג'ל בן ה12.
הם התארגנו בדממה כמעט כמו רובוטים , זה היה משונה ומרתיע.
בכי חזק נשמע מכיוון החדר הסמוך ואליו הצטרף בכי חלוש נוסף.
הלכתי בזהירות מעל צעצועים וחפצים שונים שהיו מפוזרים על הרצפה המאובקת.
פתחתי את הדלת וכמו שחשבתי התינוקת אמה בת השנה התעוררה והעירה את אחותה פיקסי בת השלוש.
מיד אחרי הגיע דרור "זה בסדר, אני יטפל בהם" הוא נשמע חושש.
"אתה צריך להתארגן לעבודה, אני תכף יצטרף אליכם" השבתי בחיוך.
הוא הסתכל עלי במבט לא ברור והלך למטבח.
הרמתי את הקטנה ונתתי יד לשניה לכיוון שידת ההחתלה , החלפתי לה גם את הבגדים תוך כדי הבנה שכמעט ואין להם כאלה נקיים.
עזרתי לפיקסי להתפנות ולהחליף וסידרתי לשתיהן את השיער.
מכאן שמתי את אמה בכיסא האוכל ועזרתי לפיקסי להתיישב בכיסא המוגבה.
"אז מתי מגיעה ההסעה של בית הספר?" שאלתי לאוויר ,כי נראה שכולם בלעו את הלשון.
"בעוד רבע שעה" השיב דרור "אני חייב לצאת" הוא הוסיף "אתם תסתדרו?" הוא שאל את אנג'ל.
"כן" השיב אנג'ל קצרות.
"טוב, אז ביי" דרור נופף להם לשלום ויצא מהבית בחופזה.
'שום יחס לאשתו?? כמה גרועים היחסים ביניהם?' חשבתי.
הילדים אכלו דגני בוקר בדממה ואחר כך יצאו לאוטובוס כשפיקסי יחד איתם, 'מזל שהספקתי להכין לה כריך' הרהרתי לעצמי.
"נשארנו רק את ואני קטנטונת"
אמה חייכה בפה מלא דייסה.
ניקיתי אותה ,הושבתי אותה על משטח הפעילות וישבתי לחשוב על תוכנית.
'אוקי, אני די מרוצה מהתוכנית הזאת'
קמתי והתחלתי לסדר, לנקות ובאופן כללי להחזיר את המקום להגדרה של בית...
בשעה שלוש כשהילדים הגיעו היתה פסטה מוכנה על הכיריים והבית הריח הרבה יותר טוב.
פיקסי רצה אלי לחיבוק , היא כזאת מתוקה.
הרמתי אותה "מה קורה מתוקונת?" נשיקה על המצח "מה היה לך כיף לעשות בגן היום?"
"אמא, אני סיירתי סיורים!! עם צבעים גוווש"
"נשמע ממש כיפי לצייר ציורים עם צבעי גואש"
"פיקסי רעבה, מה יש אכול?"
"הכנתי לכם פסטה טעימה,בואי אני ישים לך בצלחת"
הנחתי אותה בכיסא שלה עם צלחת מלאה והסתכלתי על הילדים הגדולים שעכשיו הם שלי "אתם יכולים לאכול גם כמובן" גיחכתי.
הם לא היו צריכים אישור נוסף ,הם התנפלו על האוכל ושאלו אם אפשר עוד.
אחרי שכולם שבעו ואמה הלכה לישון קראתי לכולם לשבת לידי על הספה לשיחה קצרה.
"מה אתם עושים בדרך כלל אחרי הלימודים?"
"בדרך כלל את ישנה או אוכלת דברים טעימים שאסור לנו..." הימהם אנג'ל.
"אנחנו מכינים שיעורי בית ועושים מטלות כדי שלא תכעסי..." נשמע הקול השקט של גילי.
"מה קורה כשאני כועסת?" בלעתי את הרוק מהפחד לדעת את התשובה.
"את מרביצה לנו או צורחת או מענישה ממש קשה" באה התשובה מאנג'ל .
"הבנתי...זה בטח היה לכם נורא ואיום"
השתיקה היתה כואבת.

תגובות
התחבר כדי להגיב