טקסט פתוח
טקסט פתוחפשוט לכתוב
כניסההרשמה
סיפורים קצרים

ומה עכשיו?

הכאב בדממה. לפנות בוקר, הכל שקט. זה אני והמחשבות, אבל הפעם זה שונה. דממה. אף מחשבה אינה עוברת. הלב לא מעכל, המוח לא עובד והרוח אינה עוד.

הייאוש חילחל והרקיב את הכל. עמודי התווך של המקדש קרסו, וכל מה שנשאר זה אני. מתחת בקריסתם, בסיפור מות שמשון, הביא עימו ניצחון, וכל מה שאני מרגיש זה הפסד. העמודים קרסו ואיתם תקוותי.

אם הייתי דתי, הייתי שם את מבטחתי באדוני ומקווה שלאחר הקריסה, כמו עוף החול, אוולד מחדש אל תוך עתיד פורה ותקווה חדשה. כי כל סוף הוא התחלה, ובכל מות ישנו גם בריאה חדשה.

אז אולי אני שמשון, ואולי אני עוף החול. כל מה שנשאר זה רק לקוות.


תגובות

תגובות

התחבר כדי להגיב

עוד מאת אנונימי