חזרה אל "על האהבה" — ספר שמשתפר עם הגיל

קראתי את "על האהבה" של אלן דה בוטון בגיל שמונה עשרה. חשבתי שהבנתי אותו. קראתי אותו שוב בגיל עשרים ושש — אחרי פרידה ארוכה — וגיליתי ספר אחר לגמרי. השבוע, בגיל שלושים ואחד, קראתי אותו שלישית.

דה בוטון כותב על אהבה כפילוסוף, לא כמשורר. הוא מנתח. מסביר. מגייס פרויד ופרוסט לשירות הלב. ובגיל שמונה עשרה זה נראה לי קר מדי — אהבה לא מוסברים.

היום אני מבין שההסבר הוא עצמו מין אהבה. לנסות להבין משהו — לא לשלוט בו, רק להבין — הוא מחווה. הספר הזה גדל איתי. או שאני גדלתי אליו. ★★★★★